"היתה בי חרדה לשיר מול קהל ובעיקר ידעתי שאני לא טובה בזה.

הצטרפתי לסדנה שנערכה אז ביפו, בבית של חבר משותף. לא ידעתי למה לצפות, אבל בטח שלא ציפיתי לסדנה מהסוג הזה. חשבתי שזה יהיה פיתוח קול עם טוויסט, שמשלב כמה משתתפים. לשחרר קולות וללכת הביתה. אבל במשך שעתיים של מפגש, אם אני זוכרת נכון את אורך הסדנה, הרגשתי שאני ממש משחררת קליפה אחרי קליפה מהרתיעה שלי לשיר ולחפש בתוכי קולות. זה לא היה עוד סתם שיעור פיתוח קול. היה בזה משהו כמעט מדיטטיבי, הוליסטי, מוזר, מלא בקולות משוגעים ששיחררנו אי שם מתוך מעמקי הג'ורה של הנפש, כל החלקים הקטנים שאנחנו מצניעים מהילד שאנחנו לא נותנים לו לבוא לידי ביטוי.

תמיד פחדתי מלהשמיע את הקול שלי בפומבי, בגלל פידבקים נוראיים שקיבלתי אי שם בתהליך ההתבגרות שלי. גיליתי שלשיר יכול להיות טוב כמו מדיטציה, כמו תפילה, כמו ריפוי, ובעיקר, שחמישים אחוז מיכולת השירה - זה ביטחון. אדווה ליוותה אותי ברגישות ובביטחון להוציא את היכולות שלי החוצה. להפתעתי, אחרי שנים, כשהייתי בקורס דיבוב לסרטים מצויירים, גיליתי שיש לי יכולת להשתמש בבערך מאתיים קולות מה שמאוד הפתיע את הבימאית ואת המשתתפים בקורס ובכלל את כל מי ששמע אותי אי פעם מדובבת. אני בטוחה שהיכולת שלי לשלוף קולות בכזו ורסטיליות קשורה במפגש המתמשך עם אדווה שלימדה אותי לאט לאט לשחרר עוד ועוד יכולות שלא ידעתי שקיימות בי."